אובייקט פיסולי המחזיר את האנטומיה המודרת של הקולב היומיומי. גופו הקרמי שומר את עקמומיות הכתפיים לא כהיגיון ארגונומי תועלתני אלא כעקבה של גוף חי שהודח מן הטיפולוגיה התעשייתית. קצוות העור מדגישים את אשליית הבשר — רך, מעוגל, מעין אורגני.
Figure Apparator מערער את הנייטרליות של התלייה הביתית. הוא ממיר היעדר לנוכחות‑יתר ומאשר גופניות במקום שבו נמחקה. בכך הוא מהדהד את הפנומנולוגיה של החוויה המגולמת (מרלו‑פונטי), שבה הגוף אינו נעלם אלא נותר כסוכן של תפיסה ומשמעות. באמצעות משקל, פרופורציה ומתח צורני נעשה האובייקט פחות אמצעי אחסון ויותר מקום לחזרת המודחק — הופך את ההיעדר לנראה ולמוחש ומעביר את האינסטרומנט הביתִי לאוגד של זיכרון, גופניות והתנגדות.
