אובייקט המאוזן בין שרפרף, פסל וארכיטקטורה משמעתית. המושב הקרמי, עם שלוחות צדדיות, מקבע את הגוף ומונע תנועה — הופך את פעולת הישיבה למחוות הכנעה.
Stratum Apparator מהרהר מחדש בארבע‑הצדדיות המוכרת של השרפרף וחושף את המתח בין חלל חיובי לשלילי. שכבות ביניים מעור בין המודולים מזכירות את מפרקי העצם והסחוס ומחזקות את הזיקה האנטומית. כאן הישיבה איננה אקט של מנוחה אלא אירוע של משמעת: הצורה מעגנת את הגוף והופכת אותו לרכיב במבנה. טיפולוגיה פשוטה נפרשת כשדה של כוח והגבלה (פוקו), שבו כל עקמומיות וריק קובעים משטר של נוכחות והקצאה; ניכר בו גם המוטיב של סדרים ארבורסנטים (דלז).
